הנה מצד כוונת המתפללים אין חשש, שלא חששו

הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים

אף שהעיקר להלכה לאסור בזה, שכן דעת רוב

מנהג ג'רבא ליטול עד סוף הפרק (שו"ת שואל

ודאי שאסור לצער אחרים באופן שעומד שם (עיין

אם יש בידם למחות בו ויש סיכוי שישמע,

בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁכֻּלָּהּ כֹּהֲנִים, אִם אֵין שָׁם אֶלָּא

זה לא תרתי דסתרן. יש ללמדו שיעלה לדוכן

ראוי שלא להחזיר הרצועה לאצבע רק אחר ברכת

א) נכון לעשות כך ויתכסו תחת טלית אביהם.

דיני ברכת כהנים | דין בית כנסת שכולו

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם

העכבר המרוצה מהתפנית הברורה בעלילה, יוצא החוצה ומיד החתול תופס אותו. "איפה הכלב שנבח כאן כמו משוגע?" שואל העכבר את החתול, "חשבתי טרף אותך…". "אתה רואה", משיב החתול, "היום מי שלא יודע שתי שפות לא יכול להסתדר בחיים"…

כיון שמקפיד לא להטמא למתים שאינם קברי צדיקים,

כהן שעלה לדוכן ונשא כפיו פעם אחת ביום,

דברי חיזוק לקראת הימים הנוראים ממרן שליט”א בעצרת

כן נהגו בכמה קהלות, וביניהם גם מנהג בית

כבודו יסביר לקהל שהרבנים הגדלים והענקים ע"ה שהיו

עדיף שיעבור בפני המתפלל ויגיע לדוכן (אשי ה'

כהן אינו רשאי להפסיד ברכת כהנים בקביעות כדי

אם הם מאז ועד עתה בחזקת כהנים, ועולים

 מי שמטריח את אביו לקנות שתי וילות עונשו

בפסוקי דזמרה מפסיק ועולה לדוכן אפילו שיש כהנים